סדרת סרטונים זו מתחקה אחר פרטים שונים בהונאה הנקראת היסטוריה, כפי שלימדו אותה בבית הספר ובאוניברסיטה. קישור לסרטון המקורי: viaveto.de תרגום וכתוביות: יעל רמון

מי אחראי על הבריאות הפיסית והמנטלית של התינוקות שאנו יולדים ומגדלים? מאת: עדי לשם מרגע ההתעברות אנו אחראים על העובר... הוא שומע, הוא מרגיש ואפילו התגלה שהאמונות שלנו יכולות להיות מקודדות. מרגע שהוא נולד אנו אחראים על התינוק שהגיח זה עתה לאוויר העולם. לכל בחירה יש השפעה ישירה עליו במיוחד כשהוא בשלבים שהוא תלוי בנו לחלוטין. אז מה היא האחריות שלנו? התינוק שנולד הוא שלנו באחריות בלעדית, אך למעשה בראייה רחבה יותר, הוא נולד לנו והוא לא שלנו. הוא של עצמו. הניסוי של לואי ה – 2 מבוואריה – (ניסוי שמעלה תהיות רבות בפני עצמו, שאלות על מוסר ואתיקה ), העלה השערה מה קורה לתינוקות שמבודדים אותם בחדר לאחר לידתם ומספקים להם רק את צרכיהם הפיסיים: הזנה, החלפת חיתול ושינה. כל התינוקות בניסוי מתו. המסקנה של החוקר היתה שהם מתו בגלל היעדר קול, אבל מתוך הידע שהצטבר מאז שזוגות של חירשים גידלו ילדים לתפארת, ניתן להניח שהבידוד והיעדר המגע, החום והאהבה הם שגרמו להם למות. כמו שצמח אינו מקבל את כל מה שהוא צריך ומפסיק להצמיח פרחים או זרעים. אם נחתוך את השורשים שלו הוא יחווה את זה כמוות ותגובה נוספת יכולה להיות פעולה למצוא דרך להצמיח "צאצאים" חדשים, כדי להציל את הזן שלי אז עד כמה התינוק שנולד זקוק למגע? בואו נתבונן בטבע. מה קורה לילוד שאינו נמצא במגע עם אימו? הוא חשוף לפגיעות מטורפים ובכלל לאיתני הטבע. הוא יבכה, יילל או ישמיע קול כלשהו כדי לשרוד. אם היא לא תגיע, הוא ימות או מרעב או ייטרף ע"י בעל חיים אחר. רמת תחושת המוגנות אם כך, היא ביחס ישיר למידת המגע של הילוד עם אימו על כן גם אצל בני האדם, מגע והא הבסיס לביטחון הממשי של הילוד, התינוק, הילד. עפ"י מחקריו של ד"ר סבאח, שחקר את מבנה המוח, מתוך ספר הריקול הילינג של ד"ר ז'ילבר מגע עם האם הינו מידע שמגיע לאזור הפוסט חושי במוחו של התינוק. כאשר האם במגע איתו הוא יכול להיות רגוע, הוא מוגן במגע שלו עם אמא. איור של הומונקולוס מוטורי על גבי המיספרה אחת של קליפת המוח הומונקולוס (מלטינית: הומונקולוס - איש קטן) הוא ייצוג מעוות של גוף האדם, שמטרתו להמחיש כיצד איברי הגוף השונים משתקפים בעיבוד המידע העצבי בקליפת המוח. על פי תרשים חלוקת איזורי המוח באיזור הפוסט חושי, 3/4 מיועד לאם ו3/4 מהרבע הנותר מיועד לשבט, ברבע מתוך הרבע שנותר נמצאים 1/8 זנים אחרים 1/8 היקום הסיבה הביולוגית לכך ש 3/4 מהאיזור הפוסט חושי מוקדש לאם באופן בלעדי, היא שהיא זו שמטפלת בו ב – 90% מהזמן ומבטיחה – מבחינת הטבע – הביולוגיה – את הישרדותו מתוך הרבע שנותר הרוב מוקדש לשאר השבט, האבא, הסבתות, הסבים, כל מי שאינו האם, כיוון שמערכת העצבים של התינוק הוגדרה על בסיס התנסויות קודמות של אינספור דורות של אבות קדמונים. לכן, מבחינת התינוק לא ייתכן מצב שבו לא יהיה מבוגר אחראי, מגונן, ובמגע איתו יותר מכמה דקות. השאר מוקדש לשאר היקום, צמחים, בעלי חיים אוקיינוסים ועוד.. כשהתינוק בראשית חייו, כאשר עוברים רגעים רבים אצל תינוק שנולד, שבהם אין מגע ואין מענה לבכיו, זה משדר למוח שלו "מגע אבד לחלוטין" מבחינה ביולוגית הוא נכנס למצב כוננות, חש לחץ עצום וכשזה קורה באופן קבוע מתקבע אצלו מצב קבוע של סכנת מוות. הדרך היחידה שלו לשרוד היא בכי. "כל התינוקות שבוכים קוראים לאמא שלהם" כדי לטפל בילד, מטפלים בהורה ילדים קולטים הכול, ובגלל חוסר היכולת שלהם להפריד בינם לבין המבוגרים המשמעותיים בחייהם הם לוקחים את האחריות והאשמה. הריפוי של בעיות ומחלות אצל ילדים נעשה דרך טיפול באם או באב. הם אלו למעשה שיכולים לשחרר את הילד שלהם מהמחלה. "עם אימהות הכי קל לעבוד", אומר ד"ר רנו, "כי הן זוכרות את הכול. עם זאת, הורים לא מעטים מכחישים או מדחיקים, וחוסמים בכך את אפשרות הטיפול". אחת מהמטופלות שלו הייתה אם לילדה בת 5, שלא יכלה לעשות את צרכיה בשירותים, רק בחיתול. ז'ילבר והאם עברו על כל הזמנים שבהם יכול היה לקרות משהו שקשור לנושא. האם נזכרה שכשהייתה בחודש השמיני היא עלתה על סולם כדי לאחסן דבר מה במדף העליון. היא נפלה מהסולם ופונתה לבית חולים. היא או העובר לא נפגעו אך היא חשה אשמה מאוד גדולה על כך, ואת האשמה הזו היא נשאה עימה זמן רב. הסתבר, שהיא עלתה על הסולם על מנת לאחסן את החיתולים של התינוקת שלה, שעדיין לא נולדה. ברגע שהיא עשתה את הקישור, ועברה תהליך של השלמה עם מה שקרה, הילדה נגמלה תוך מספר ימים מהחיתולים. (קישור לכתבה בנושא, הספר פירמידת הבריאות של ד"ר ז'ילבר כבר יצא לאור) לעיתים בעיות שיש בין ההורים כמו מתחים, מריבות ובגידות, יולידו מחלות אצל הילדים או פתולוגיות, כמו אסטמה. כדי לפתור זאת ממליץ ד"ר רנו להורים לדבר על כך ולספר לילד כשהוא ישן, באופן רגשי ואותנטי, כך זה חודר לתת המודע שלו ומשחרר אותו מהאשמה ומהמחלה. זה נעשה באמצעות טיפול היזכרות הנקרא Recall Healing. ומה אומר על כך ג'וזף פילאטיס? התינוק הממוצע נולד להורים שאצל רובם הופר האיזון המנטלי והפיסי, באמצעות חינוך לקוי בנושא או היעדרו. פגמים פיסיים ואורגניים אלו הם בעלי השפעה על הילדים שנולדים לאותם הורים. אחוז גבוה מאוד מהתינוקות נולדים בתנאים לא טבעיים, רבים מהם סובלים מכאב במעבר בתעלת הלידה וחלקם אף מתים בתהליך (על הריון ולידה במאמר הבא) כאשר הם נולדים באופן זה, הם נולדים לסבול ועל מצבם הפיסי, אחראיים לבסוף הוריהם. (על תוצאה של לידה שהתרחשה בדרך לא טבעית, לא עפ"י הביולוגיה של הטבע) פילאטיס מונה בספרו את הבעיות שנוצרות בדרך זו: מחלות, עיוותים של הידיים והרגליים, גוף חלש ועניינים נוספים כמו: · הזנת תינוקות בתחליפים מלאכותיים לחלב אם · הזנת תינוקות כאשר הם אינם רעבים. · לבוש יתר, כאשר לא קר להם. · להכריח ילדים ללכת לישון כשאינם עייפים. (אין תנועה מספקת ולכן אינם מתעייפים באופן טבעי מה שיוצר מצב נוסף של שינה לקויה ולא מספקת, וצורך להעיר אותם לא בזמן היקיצה הטבעית שלהם) · מתיחה וכיפוף ידיהם של תינוקות כשהם עדיין לא בשלים לכך, כמו גם העמדתם על שתי רגליים כשגופם עדיין לא חזק דיו כדי לתמוך במשקל שלהם עצמם. · להכריח תינוקות ללכת כאשר אינם שולטים עדיין בתנועותיהם. · הושבת ילדים בכסאות על מנת לנוח, ללמוד או לאכול(כסאות שאינם בנויים לישיבה ממושכת בעיניו, בזווית ישרה לאורך זמן) כאשר הם אינם בשלים לכך, ומעדיפים לשבת על הרצפה, האדמה בישיבה מזרחית. · אוסרים על ילדים בוגרים יותר לטפס על עצים או לקפוץ מעל גדרות, כאשר זו נטייתם הטבעית. · מכריחים ילדים לשבת בשקט, כאשר הם משוועים לתנועה. · מאלצים אותם ללמוד דברים שלא מעניינים אותם רק על מנת לרצות את הוריהם "העיוורים" · לעיתים אפילו מלמדים אותם לשקר כאשר נטייתם הטבעית לומר את האמת ולעיתים קרובות מלמדים אותם בכוונה תחילה מידע שגוי או בצורה שלא יוכלו להבין. · מחסנים ילדים ב"רעל" על מנת "לשמור על בריאותם" · מאלצים אותם לבלוע משלשלים במקום לפנות לתרגול הטבעי ולמנוע עצירות. · מכניסים לילדים לראש שהצלחה נמדדת ע"י צבירת ממון ולכן הם צריכים להתעשר הכי מהר שאפשר. · בבגרותם לאחר שסיימו את תוכנית הלימודים, הוריהם מכריחים אותם ללמוד מקצועות לפי ראות עיניהם של ההורים והמורדים בסמכות ההורית, ה"קורבנות" מוצאים את עצמם מחוץ לחברה. · באותו אופן ילדים נאלצים ללכת בדרכה של שגרת חינוך גופני שמנוהלת בצורה מכנית מבלי להבין ותחת המחשבה המוטעית שתוכנית זו תורמת לבריאותם. מיליוני בני אדם עוברים את החיים מינקותם ועד מותם מבלי באמת להכיר את עצמם. גם אם הם מכירים את האימרה היוונית, "דע את עצמך", זה לא אומר שהם מיישמים אותה על עצמם. אז עד שלא יהיה שינוי במערכת הבריאות והחינוך, לא נשנה את אורחותינו? נמשיך לתת יד ולהיות חלק מחינוך כה לוקה? מה אנחנו כן יכולים לעשות? לזכור שאנחנו הבאנו את התינוקות והילדים לעולם, הם באחריותנו הבלעדית. תפקידנו להיטיב איתם ולשאוף לגדל אותם על פי חוקי הטבע, חוקי הבריאה. הם לעולם לא משתנים ולא מאכזבים. הדאגה וחמלה לאחר, מקבלת פרספקטיבה שונה לחלוטין כאשר מתבוננים בטבע, השואף להרמוניה בין כל היצורים החיים. מה ניתן לעשות כבר עכשיו? התשובה היא: ללמוד מה נכון לגוף, מכניזם התנועה בפעולות יומיומיות, תנועתו במהלך היום, המנוחה והשינה. מערך העצמות, מה היא מידת הגמישות והחוזק נחוצה לשרירים, חוק שיווי המשקל הטבעי והגרביטציה וחוקי הנשימה הנכונה. הידע הזה נחוץ ביותר על מנת לתרגל ולנוע ביעילות בעולם הזה. פילאטיס מעלה שאלות נוספות: האם ראיתם פעם חדר כושר לחיות? האם צפיתם מקרוב כמוני אחר תנועותיהם של בעלי החיים בטבע? החופש לנוע הוא בעל חשיבות עליונה! הרצון של תינוקות לנוע כל הזמן הוא התגשמותו של אחד מחוקי היסוד של הטבע – חוק התנועה – חוק שחיות ובני אדם פועלים לפיו אם לא מפריעים להם. מעבר לכך שתינוק שבוכה משמעותו שהוא רוצה מגע קרוב עם אימו ואז נרגע מיד – גם על פי הפילוסופיה של פילאטיס, הוא מסתכל על דבר נוסף, האופן שבו משכיבים את התינוק על הגב במיטה שאינה ראויה לשינה נוחה. על כן יש להניע אותו באופן יזום גם לשכב על בטנו. האם החיות מבינות את חוקי הטבע ופועלות לפיהם בהתאם? התשובה היא כן – האינסטינקטים מדריכים את החיות וכל היצורים החיים כולל בני האדם לפעולה הנכונה ביותר. לעזור להם לרכוש מינקותם הרגלים טובים לחיים תוך יישום חוקי הטבע בחיינו. ההרחקה מעצמנו מהחיים השבטיים שחיינו פעם שבהם הידע היה עובר מהורים לילדיהם, הוכחדו לטובת החיים העירוניים, כביכול לטובת הקידמה. חוסר ידיעת העצמי, ואי אמון בעצמנו, בלסמוך על האינסטינקטים שלנו, מרחיקה אותנו מהדרך הנכונה ביותר לחנך בה את ילדינו. ההקשבה פנימה, היא חוכמת הגוף. הגוף מדבר, הגוף יודע מה נכון לו. כל שעלינו לעשות הוא.. להקשיב לעצמנו, למדריך הפנימי שלנו, כל הידע קיים ולפעול משם. על אחד ואחת מאיתנו יכולים ואף נדרשים לקחת אחריות על עצמנו ועל חינוך מיטיב של ילדינו, מתוך הקשבה לגוף וידיעת עצמנו קודם כל. כמה כיף זה להסתכל על האימהות של החיות בטבע, בייחוד של משפחות החתולים, מלמדות את צאצאיהן את רזי הגוף והתנועה, איזה שיעור ניתן ללמוד ממנה! אז איך יכול להיות שמישהו מאמין שמישהו אחר יודע יותר טוב מה טוב עבורו, עבור ילדיו? איך נשבינו בתפיסת העולם הזו, שמשרד בריאות שאפילו לא פגש את הילדים שלנו, מצהיר שהוא יודע מה טוב עבור הילד הפרטי שלנו? האם הוא גם יהיה אחראי על כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממדיניות כזו או אחרת? לא! אנחנו אלה שנצטרך להסתכל לילדים שלנו בעיניים! אצטט כאן מתוך ראיון שתרגמתי של שורדת שואה מיוחדת במינה, ורה שרב. המייסדת והנשיאה של אירגון ברית ההגנה על זכויות האדם כאשר הרפואה נסוגה משבועת היפוקרטס המבטיחה לכבד את זכות האינדיבידואל ו"לא לעשות נזק לאדם" זה יפגע גם בקהילה, כיוון שקהילה מורכבת ממספר מסוים של בני אדם. ישנם צמתים בחיים שבהם צריך לעשות בחירות ואם לא תבחר.י , מישהו אחר יבחר עבורך והבחירות לא יתקבלו בצורה המיטיבה ביותר עבורך / הרעיון שבו פועלים אחר סמכות, מבלי לחשוב: "אולי הם טועים? מה אם זה לא לטובתי הגבוהה ביותר? אני לא הייתי רוצה לחיות תחת משטר כזה. אני יודעת איך זה לחיות ככה אני יודעת איך זה, אני יודעת מה זה ואני לא אסכים לעשות זאת שוב." כבר לא מסתכלים על הפציינט ו"קודם כל אל תעשה נזק" אלא יש הסכמים מעורבים שפוגעים בשיקול הדעת זה מתחיל בזירת בריאות הציבור - בריאות הציבור שייכת לממשלה וזה מה שקרה בגרמניה הנאצית. כל הרפואה היתה ציבורית ברגע שהרפואה בשותפות עם הממשלה, אין שום טיפול בפרט שבועת היפוקרטס עפה מהחלון ומכיוון שיש את הגיבוי של הממשלה, הרופאים לא נושאים באחריות על מעשיהם. הם עובדים יחד עם המדינה, זה הזמן שבו רפואה הופכת לנשק ומה שתיארתי זו רפואה שהפכה לנשק אם מכתיבים לך איזה תרופה תינתן לילד שלך, איזה שיעורים הוא ילמד, מציגים לך מצג שווא שאין ברירה ואין לך כביכול אפשרות לומר דבר, זה מזמין הפרות רציניות מסוגים שונים של הילד שלך ושל תפקידך כהורה. קישור לראיון המלא עם ורה שרב, שורדת שואה (ארגון) "עמוד על זכויות הבריאות שלך" מציגים: שיחה עם ורה שרב, שורדת שואה, שהקימה בארה"ב ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו להגן על זכויות רפואיות, של כולנו, אך בעיקר של אלו שמתקשים להגן על עצמם, כמו מיעוטים, תינוקות וילדים שמבוצעים בהם ניסויים בניגוד לחוק הפדרלי ובניגוד לכל אמות מוסר. היא משווה את מה שקורה בשנה האחרונה לצעדים שננקטו בעליית הנאציזם, תוך כדי הריאיון היא משתפת בסיפורה האישי והמרגש שהביא אותה בעצם לפעול ולהתקומם בכל מקום שהיא מגלה שבו יש כפייה ואין שמירה על כבוד האדם וחירותו. https://www.knowheretoknow.com/post/ורה-שרב-שורדת-שואה-על-נאציזם-קוביד-19-והרס-הרפואה-המודרנית-חלק-1 תרגום: Adi & Mey קישור למאמר על מחקר על בני נוער : https://www.livescience.com/51259-risky-play-good-for-kids.html https://www.livescience.com/51259-risky-play-good-for-kids.html מקורות מידע: ספר ריקול הילינג, ד"ר ז'ילבר רנו, פיענוח סודות המחלה, בהשראת עבודת ם של ד"ר סבאח וד"ר האמר ספר Return to Life & Your Health ג'וזף פילאטיס למאמר הקודם האם אתם לוקחים אחריות על עצמכן ועל הבריאות שלכם זהו מאמר שביעי בסדרת המאמרים שנכתבו ע"י עדי לשם כל הזכויות שמורות אין להעתיק, לשכפל את המאמר או קטעים ממנו. עדי לשם - לשעבר בעלת סטודיו לפילאטיס מזרן ומכשירים בגישת BASI - Body Arts and Science בו לימדה את גישת הפילאטיס והיתה מורה ומטפלת בתטא הילינג וריקול הילינג והנעת הגוף מבפנים החוצה. הוכשרה להדרכת התעמלות מכשירים ופעילות גופנית לאוכלוסיות מיוחדות מכון וינגייט ביוכימיה ומדעי המזון BSc- האונ' העברית - מזון, תזונת האדם, מיקרוביולוגיה, פתולוגיה של מחלות ועוד מחברת הספר בעברית "אשליית הגוף" www.insideout.life באנגלית באמזון "The Body Illusion" צילום ועיצוב תמונה: ענבר לזר עיצוב לוגו אינפיניטי: ענת שמר עיצוב לוגו Insideout: נועה טימור דוד עיצוב קאבר הפוסט: רפאל בן דור

השוק רווי בהסברים על הנושא הזה של קשב וריכוז ועל הטיפול התרופתי הנלווה לו, ואין לי כל מה לחדש כאן מבחינה זו, אלא רק את תפיסת עולמי אני מביאה פה לטובת מי שכן מעוניין בנקודת מבט אחרת, וכאן, אני מציגה זווית ראייה שונה לָמה נראה שיש כל כך הרבה ילדים עם "בעיות קשב וריכוז". (אגב, בכוונה תראו שאני כותבת בגרשיים כי אני לא משתייכת לאסכולה שטוענת שהיא קיימת, ויש כמוני עוד הרבה שחושבים ככה). את הנושא הזה של האם בכלל קיימת מה שנקרא "הפרעת קשב וריכוז", אחלק לכמה חלקים שיובאו בפוסטים נפרדים בהמשך – ובמסגרתם אביא את נקודת המבט שלי באופן כללי כמו שאני מביאה כעת - מעין דברי הקדמה לנושא, ובהמשך בפוסטים הבאים - אתן מספר דוגמאות הלכה למעשה של גורמים אפשריים שמסבירים לדעתי מדוע "הפרעת הקשב והריכוז" היא נמצאת בתפוצה כה רחבה היום. אתייחס גם לנושא לטיפול התרופתי ולהשלכותיו, ואציע גם מגוון פתרונות אפשריים, ולא מהסוג התרופתי. הילדים של היום מפותחים הרבה יותר מאלו שנולדו פעם בשנת 2011 הייתה לי שיחה עם אחות בטיפת חלב ששיתפה אותי בכך שהיא שמה לב לאותם ילדים שנולדו 15 שנה קודם לכן – (הכוונה לילדים שנולדו לקראת סוף שנות ה – 90), שהיא בעצמה הבחינה, וכך היא גם אמרה לקולגות שלה, שיש משהו בילדים האלה שנולדו, שהם שונים מהילדים של פעם. היא אמרה להם שהיא רואה שהילדים האלו שנולדו כבר בסוף שנות ה - 90, שהם מתפתחים בצורה אחרת מהילדים שנולדו בעבר בשנות ה – 70 (שזה משהו כמו הפרש של 30 שנה..), וההתפתחות שלהם האחרת באה לידי ביטוי בזה שנִראה היה לה שהם יותר מבינים מה שקורה מסביבם ומודעים יותר לסביבתם כבר מגיל צעיר מאוד, לעומת אותם ילדים שנולדו לפני 30 שנה ויותר. ואז בהמשך השיחה שלה איתי, הגיעה אותה אחות לדבר על הילדים שנולדים היום (כאמור בשנת 2011 – השנה בה ניהלנו את השיחה), שהם אפילו יותר מתקדמים בהתפתחותם מאותם ילדים שנולדו כבר לפני 15 שנה (בסוף שנות ה – 90), אבל היא הוסיפה גם שיש בהם עוד משהו אחר שהיא לא יכולה להגיד בדיוק מה זה, אבל נראה לה שככל שהזמן מתקדם, הילדים באים לעולם כשהם יותר משודרגים, קולטים מהר יותר, בוגרים הרבה יותר, ואף ההתנהגויות שלהם עוד בחודשים הראשונים שלהם לחיים, נראות כמפותחות הרבה יותר. אז, אם אחות בטיפת חלב, עם ניסיון של למעלה מ – 30 שנה במסגרות כאלה ורואה ילדים מיום היוולדם, בוודאי שיש לה את היכולת להשוות בין אותם ילדים שנולדו אז והיום, ולמרות מה שראתה והרגישה, עדיין היא בכל פעם התפעלה מחדש שזו התופעה שהיא רואה. ובאופן אישי אני מאוד התחברתי לזה, ואני חושבת שכל אחד יכול להתחבר לזה במידה זו או אחרת. ואם אני אקח את זה צעד אחד קדימה לנושא שלנו של "הפרעות קשב וריכוז", אז באמת הילדים של היום הם הרבה יותר מתוחכמים – הם קולטים את כל האמצעים הטכנולוגיים מהר יותר, הם חשופים גם לגירויים מסוגים שונים, מהירים ורבים הרבה יותר ממה שהיה בעבר, והופכים במידה מסוימת לפחות תמימים, ויותר מפוכחים לנוכח פני המציאות. לכן, ובלי כל צל של ספק, גם אותם הגירויים שבית הספר מספק היום לתלמידים שלו, שלא השתנו ממש משמעותית בעשורים האחרונים, מאוד משעממים אותם, והם חייבים משהו אחר – יותר מעניין, יותר חדשני, יותר מתוחכם - משהו שמתאים להם. משום כך חשוב להבין, שבאמת ההיתכנות של סיטואציה בה החומר עצמו של הלימודים לא קורץ להם וממש לא מעניין אותם, הוא יכול להיות אמיתי לגמרי. והפועל היוצא מזה הוא שלפעמים התפקוד האקדמי שלהם יותר ירוד כי אין להם מוטיבציה בעצם ללמוד חומר שמשעמם אותם, ובית הספר עצמו - שלא שינה את מתכונתו מראשית הקמתו, ועוד סיבות רבות אחרות, יכולות להצביע מדוע הלימודים אינם בראש מענייניהם, ומדוע הרבה ילדי מתקשים בלימודים וכיוצ"ב. אבל כל זה בשום פנים ואופן לא יכול להעיד על כך שהם "חולים" או "סובלים" מ"הפרעות קשב וריכוז". שהרי פעמים רבות מאוד אנו רואים ילדים שלא יכולים להתרכז בבית הספר בלימוד נושא מסוים או במגוון נושאים, אך אותם ילדים בקלות יכולים להפגין יכולת ריכוז גבוהה מאוד בכל נושא אחר שמעניין אותם ושקרוב לליבם, ואפילו לבלות שעות בכך – חלקם בלגו, חלקם בקריאה, בספורט, בציור, במשחקי מחשב או אסטרטגיה, במשחקים בגינה הציבורית, או בכל עיסוק ו/או תחביב אחר שהם ממש אוהבים או שמעניין אותם. מכאן שישנה סתירה פנימית במונח "הפרעות קשב וריכוז", שהרי אולי הגיוני שמי שאין לו יכולת ריכוז והפניית קשב, הדבר אמור להיות באופן גורף לכל תחום שהוא, אבל אם הילד כן מפגין יכולות אלו בתחומים מסוימים, סימן שיש לו יכולת כזו. ולכן השימוש במונח "הפרעות קשב וריכוז" הוא מונח שגוי, שהרי יש להם לאותם ילדים יכולות של קשב וריכוז, אבל אולי לא בתחומים שאנשים אחרים (מורים, צוות חינוכי, צוות רפואי, הורים..) היו רוצים שהם יהיו יותר מרוכזים בהם. לסמוך על מי שדעתו מוטה מראש - נתון שיש לשקול אותו בכובד ראש - נוסף לכל מה שהבאתי עד כה, חשוב להסביר בהקשר של קביעת האבחנה שיש לילד "הפרעת קשב וריכוז" היא שאין אפשרות לקבוע שישנה באמת בעיה אצל הילד בצורה של אבחון "הבעיה" באופן פיזי, בדיקת דם או בדיקה פיזיולוגית אחרת, ומסתמכים לביסוס האבחנה על סמך תפיסה של אדם אחר את הילד, וביצוע מבדקים שונים לפני ואחרי מתן ריטלין. כלומר, הנוירולוג/ הפסיכיאטר מבסס את דעתו וקובע את האבחנה שלו על סמך חוות הדעת מכמה גורמים – מורים, הורים ומבדקים נוספים שעורכים לילד. אז ראשית, בנוגע לחוות הדעת שהנוירולוג/פסיכיאטר מקבל מהמורה / גננת, איך הם רואים / מתרשמים / תופסים את הילד על סמך מקבץ של שאלות שהם נדרשים לענות עליהם, האם אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמה שהמורה / גננת חושבת על הילד או איך היא רואה אותו, האם זה אומר שבהם בהכרח צודקים?? והתשובה היא – לחלוטין לא! ואין בתשובתי לזלזל במקצועיות של הצוות החינוכי, אבל, ופה יש אבל אחד גדול – אף אחד לא לוקח בחשבון נתון חשוב מאוד שקריטי מאוד לדעת אותו - דעתו של המורה מוטה מראש מאחר והוא בטוח שישנה "הפרעה" שכזו מלכתחילה, שהרי הם לומדים עליה במסגרת לימודי ההוראה (זו דוגמא אחת מיני רבות שתמצאו), ומי שמחפש, מוצא! כלומר, מי שמחפש את זה שהילד לא מקשיב / חולמני, מתפרץ, ומקשר את זה ליכולות הלימודית שלו – ימצא את הקשר כי הרי כולם מלמדים שיש קשר בין היכולת של הילד להתרכז לבין התוצאות שלו בלימודים / יכולת הריכוז שלו בכיתה/ היכולת שלו לעבד את החומר שלומד בכיתה/ להבין אותו.. וגם דעתם של הצוות הרפואי מוטה מראש כי הרי גם אותם מלמדים בבית הספר לרפואה שישנה "הפרעה" שכזו (אבחנה זו של "הפרעת קשב וריכוז" נכתבה במדריך ה – DSM, הלוא הוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, שכל אבחנה שם מי מחליט עליה אם היא קיימת או לא? אנשים רבותי! א-נ-ש-י-ם בלבד!!) (אנשים עם תפיסות עולם שונות, ולא רק שניתן למצוא מקרים רבים שאותם אנשים שהכניסו לאותו מדריך מחלות חדשות, הם הכניסו אותם משיקולים זרים / משיקולים לא ענייניים, ובמקומם שלטו שיקולים כלכליים, אלא שישנם ארצות שבכלל לא קיימת כמעט אותה "ההפרעה" – אולי אכתוב בהזדמנות בהרחבה על כך). וההורים – האם דעתם מוטה גם? בהחלט שכן! ולהורים יש משקל גדול ביותר גם באוסף שקלולי חוות הדעת שעל פיהם הפסיכיאטר/הנוירולוג קובע את אבחנתו. ולמה דעתם של ההורים מוטה גם? כי מהיכן הם שואבים את המידע שלהם? בין היתר מרופאים/ מטפלים בתחום הזה / מורים, שמבחינת ההורים, הם האורים והתומים שלהם, הם ה-אלוהים בכבודם ובעצמם, הם ה-מבינים באמת, ואם הם אומרים ככה, אז כנראה זה באמת ככה. וההורים, לתומם חושבים ש – בוודאי, אם הילד שלהם לא מקשיב למורה, ויש לו התפרצויות זעם כאלה ואחרות, בבית או בבית הספר או שהוא חולמני מידי, וכל הצוות מסביבם אומר להורה שילד יש בעיה וצריך לעזור לו לממש את הפוטנציאל שלו, אחרת יפספסו אותו, אחרת הוא לא יצליח, וחבל עליו... אז אין כל ספק שינטו לחשוב שבאמת יש לילד שלהם בעיה. ואז מגיע הנוירולוג/הפסיכיאטר, מצויד בכתב אישום מוצק נגד הילד שנראה אכן שבאמת יש לילד קושי/בעיה, ומבצע לילד בנוסף גם מבדק שבוחן את יכולתו להתרכז, מבדק שנחשב לכלי עזר לאבחון, אשר מבצעים אותו גם ללא ריטלין וגם לאחר נטילת כדור ריטלין, ומה תהיה תוצאותיו של המבחן אתם חושבים? רוב הסיכויים שברור שתהיה מגמת השתנות, כמו שיהיה לכל אדם באשר הוא כאשר לקח חומר מסוים, טבעי או לא טבעי זה כבר לא משנה, שנועד לבחון את ביצועיו לפני ואחרי, ובמיוחד כדור ריטלין שנועד לשפר את ביצועיו. אז בשורה התחתונה, הקרב הזה הוא אבוד מראש, ולילד כבר נקבע עתיד מראש - לילד יש בעיה, ועכשיו נרכז את כל המאמצים לפתור את הבעיה. וברור לכל אדם בר- דעת, שלא רק שנטילת כדור ריטלין, לא רק שלא פותרת את הבעיה, כי הרי אם יפסיקו את הכדור, נראה את אותם התנהגויות וחוסר ריכוז (ואפילו המצב יכול להחריף יותר מאשר לפני שהתחיל לקחת את הכדור – ויש לכך הסבר שעל זה אכתוב בפעם אחרת), אלא שבעצם כבר תייגנו את הילד, והכנסנו אותו לתוך תבנית של ילד עם בעיה, ובצורה הזו לא רק שאנחנו מתייחסים אליו ככה, אלא אנחנו בעצמנו, מלמדים אותו שכך עליו להתייחס לעצמו. תראו, אני יודעת שהנושא הזה הוא לא פשוט, ואני לא כותבת את הדברים האלה כדי להעביר ביקורת חלילה ולא רוצה לפגוע באף בריה, אלא רק כדי לתת לכם זווית אחרת להסתכל על המצב, שקודם כל אל תהיו מהירים להחליט שיש לילד בעיה – ואחד הדברים היותר מזעזעים שהשפיעו עלי לכתוב את הפוסט הזה, זה שבאחת הקבוצות שאני חברה בהם בפייסבוק, כתבה אמא לילד בן שנתיים וחצי, שהיא מבקשת המלצה על נוירולוג טוב בשביל הבן שלה שהוא כאמור רק בן שנתיים וחצי כי היא רואה שיש איתו בעיה, והיא רוצה שיבדוק אותו אם יש לו "הפרעת קשב וריכוז". עד כדי כך שטפו לנו את המוח בעניין הזה ועשו זאת בהצלחה כה רבה, שאיבדנו לאט לאט את הקו של עצמנו וגרמו לנו להאמין ממש שהילדים שלנו, חולים, ואם הם חולים - יש לתת להם תרופה כדי שיחלימו מהמחלה. אז מה כן יכול להסביר את חוסר העניין של הילדים במה שנלמד בבית הספר? מה כן ניתן לעשות ועוד סוגיות בנושא הזה, על כך אכתוב בהמשך.

סמינר "החוק הטבעי" של מארק פאסיו - הסמינר האחד והיחיד שחובה על כל אדם בארץ ובעולם להקדיש 6 שעות להאזנה לו, ואחר כך את כל חייו למימוש ויישום כל מה שנאמר בו, מוגש לכם כאן בחלקים קלים לעיכול. חלק 9 - גילוי מול אמונה תרגום וכתוביות: יעל רמון

אנו עצובים לדווח כי העדכון השמיני של תופעות הלוואי מחיסוני הקורונה שדווחו ל"תוכנית הכרטיס הצהוב" של MHRA (הסוכנות הרגולטורית לתרופות ומוצרי בריאות) הראה עליה נוספת במספר הנשים שעברו הפלה וסבלו משברון לב עקב אובדן ילד שטרם נולד. העדכון השמיני שהתפרסם מכסה נתונים שהועברו ל"תוכנית הכרטיס הצהוב" של MHRA מה- 9 בדצמבר 2020 עד ה- 14 במרץ 2021. שבעה שבועות בלבד מפרידים בין הדו"ח הראשון לדו"ח השמיני, והעלייה המזעזעת במספר הנשים שאיבדו את ילדיהן שטרם נולדו בגלל החיסון של פייזר או של אסטרה-זנקה הוא מחריד. הנחיות הממשלה בנוגע לאישור חירום עבור החיסון של פייזר/ביונטק (Pfizer/BioNTech) מסוג mRNA COVID-19 BNT162b2 היו: 'הריון' - אין נתונים או יש נתונים מוגבלים עבור השימוש בחיסון מסוג זה. מחקרים על רעילות הרבייה של בעלי חיים לא הושלמו. חיסון מסוג mRNA COVID-19 BNT162b2 אינו מומלץ במהלך ההריון. לנשים בגיל הפוריות, יש לשלול הריון לפני קבלת החיסון. בנוסף, נשים בגיל הפוריות יש להמליץ ​​להימנע מהריון למשך חודשיים לפחות לאחר קבלת המנה השנייה שלהם. דיווחנו על כך עוד בדצמבר, מכיוון שההנחיה של הממשלה כללה גם הערות על הנקה ופוריות שהיו כדלקמן: 'הנקה' - לא ידוע אם חיסון ה- mRNA COVID-19 BNT162b2 מופרש בחלב האדם. ללא ניתן לשלול סיכון לילודים / לתינוקות. אין לקבל את החיסון mRNA COVID-19 BNT162b2 במהלך ההנקה. 'פוריות' - לא ידוע אם לחיסון ה- mRNA של COVID-19 BNT162b2יש השפעה על הפוריות. בגלל הנחיות אלו היינו כה המומים לראות בדו"ח שפורסם לראשונה על תופעות לוואי לחיסוני קורונה, ש-4 נשים עברו הפלה כתוצאה מהחיסון של פייזר. כמו כן 2 נשים איבדו את ילדן שטרם נולד כתוצאה מהחיסון של אסטרה-זנקה. אנחנו עדיין לא מסוגלים לענות מדוע הנשים הללו קיבלו את חיסונים נגד קורונה כנגד עצות הממשלה. אבל מה שמדהים באמת הוא עד כמה המספר הזה גדל בשבעת השבועות שעברו מאז. על פי הדו"ח השמיני שפרסמה ממשלת בריטניה בנוגע לתופעות הלוואי לחיסוני הקורונה עד ה- 14 במרץ 2021, חלה עלייה של 550% מאז ה- 24 בינואר במספר הנשים שאיבדו את ילדיהן שטרם נולדו לאחר החיסון של פייזר, וכעת המספר עומד על 26. זה קורע לב. למרבה הצער יש גם דיווח אחד על לידת תינוק פג, שנפטר לאחר שהאם קיבלה את החיסון של פייזר. הזריקה של אסטרה-זנקה גרמה גם כן לכאבים מיותרים לאימהות בהריון. עד ה-14 במרץ חלה עלייה של 350% מאז ה- 24 בינואר במספר הנשים שעברו הפלה וכעת המספר עומד על 9. השאלה היא מדוע אנו רואים את המספרים הללו כאשר הנחיות הממשלות היו כי נשים הרות אינן צריכות לקבל את החיסון? ובכן, העמקנו ומצאנו כי הממשלה עדכנה מאז את ההנחיות המקוריות שלה כדלקמן: 4.6 פוריות, הריון והנקה - 'הריון' - יש ניסיון מוגבל בשימוש בחיסון ה- mRNA COVID-19 BNT162b2 בנשים בהריון. מחקרים בבעלי חיים אינם מצביעים על השפעות מזיקות ישירות או עקיפות ביחס להריון, התפתחות העובר, ללידה עצמה או התפתחות לאחר הלידה. יש לשקול את מתן חיסון ה- mRNA COVID-19 BNT162b2 בהריון רק כאשר היתרון עולה על כל הסיכונים האפשריים עבור האם והעובר. זה פלילי! אנו חוששים לחשוב איזה סוג של אירועים מסוג זה נראה בשבועות הקרובים. הסכמה מדעת זה דבר חשוב, איננו מאמינים שנשים אלו יודעו על כך ולו במעט. כעת הן יצטרכו לסבול מכאב נצחי של אובדן ילדיהן שטרם או שזה עתה נולד. הכתבה פורסמה באתר dailyexpose.co.uk ב-28.03.2021 תרגום: פנחס רוזנר עריכה: עמית

לצלוח את הסופה בהנחיית ד"ר פינקי פיינשטיין - פסיכיאטר מוסמך ורשמי. כדור הארץ מצוי כעת בסופה סוערת במיוחד, כשהמרכיב העיקרי בה רגשי-פסיכולוגי-תודעתי, עם שילוב של אי ודאות, חרדה אל מול שינויים מקומיים וגלובליים דרמטיים וקשיים אישיים שנובעים מכל זה. מטרת הקורס לסייע במעבר רגשי בטוח ומעשי יותר של הסופה הזו עם כל ההשלכות שלה. חלק 6 - לשים לב לאהבה עצמית, לשים לב לביקורת עצמית פרק 16 - יש תמיד מקום בתוכי לחזור אליי, כשיש בי אהבה עצמית קיימת קבוצה בפייסבוק לצלוח את הסופה של ד"ר פינקי פיינשטיין עם סרטונים, כלים לתרגול, שיתופים ומענה על שאלות. להלן 12 המשפטים, 12 השאלות והתפילה יומית. 12 המשפטים: מומלץ להקריא בקול רם פעם ביום הקראה יומית בקול רם של 12 המשפטים מעצימה באופן משמעותי את התהליך כיצד זה עובד: ההקראה החוזרת מאפשרת למידע המרפא לחדור אל הלא מודע ולבנות מציאות חדשה 1. אני מצוי/ה כעת בסופה. אני מודע/ת לזה. זה ממש לא קל לי כמו שזה לא קל לאחרים. אני מבינ/ה שכעת עליי ללמוד את כללי המשחק של הסופה הזו כדי לשמור על עצמי וכדי שאוכל לצלוח אותה בשלום ואף לצמוח מזה. 2. במהלך הסופה עליי לנוע לאט יותר ובאופן שקול יותר, כי הסביבה השתנתה והפכה רועשת יותר, עצבנית יותר ותזזיתית יותר. אני זקוקה לאנרגיה הטובה שלי כדי להתמודד עם החרדה מפני הסופה ועם התגובות של כל הסביבה אליה. 3. הסופה הזו מביאה יחד אתה מספר איומים והתקפות שעליי להיערך נכונה להתמודד איתם. ההתקפות האלה מגיעות ממספר מקורות שעליי לשים לב אליהם, להציב את הגבולות ששומרים עליי, ובכך לשפר את יכולתי להוסיף ולצלוח את הסופה הזו בשלום. 4. הסופה הזו קוראת לי לשפר ככל יכולתי את היכולת שלי להאמין בגוף שלי, להאמין בתהליכים טבעיים שמתרחשים סביבי ולהאמין בעצמי, באופן כללי, לגבי יכולתי לצלוח סופות, להתאים את עצמי, לצמוח מתוכן ולצאת מהן טוב/ה יותר מאשר נכנסתי. 5. האדמה תחתיי רועדת, החיים משתנים ממש ברגע זה ואני מהווה חלק מהתהליך הזה, בחלקת אלוהים הקטנה שלי. מתפקידי לשים לב לרגשות שמתעוררים בי בתוך הכאוס הזה, להבין שלא הכול בשליטתי ושעליי להיפתח לשינויים מפתיעים בתוכי. 6. תוך כדי צליחת הסופה הזו עליי לשים לב לעצמי יותר. עליי לשים לב לאיכות התקשורת שלי עם עצמי, לשים לב למידת האהבה שאני מבטא/ת וחש/ה כלפיי כעת ובה בעת לתרגל שוב ושוב צמצום ביקורת עצמית מוגזמת, כזו שאינה מיטיבה אתי בשום דרך. 7. טוב, אז אם יצא לי להזדמן לסופה, ואם אין לי דרך ממשית לברוח ממנה, אולי כדאי שאבדוק כיצד אני הופכ/ת את התקופה המוזרה והמבלבלת הזו לסוג של הרפתקה, לסוג של התנסות שיש בה, יחד עם הפחד והדאגה, גם מקומות של ריגוש והתרגשות. 8. עליי לשים לב שלא להתמכר לרגשות שליליים שקשורים בסופה: דאגה, חרדה, ייאוש, פסימיות ושנאה. עליי לתת את הדעת שיש אפשרות להתמכר לאלה ואז להיפגע יותר בסופה. עליי לטפח תקווה ואופטימיות, כדי לשמור על עצמי בהלך רוח נכון ובריא יותר. 9. בין אם הדבר ברור לי כעת ובין אם לא, הסופה הזו מזמינה אותי לעבור שינוי עמוק, לעבור תהליך של טרנספורמציה שכרגע אין לי מושג כיצד ייראה או יורגש. אני יכול/ה לתרום לתהליך על ידי ניסיונות חדשים, פתיחות לשינויים מפתיעים וטיפוח עצמי. 10. הסופה הזו עשויה להוביל אותי אל היצירה החדשה שלי, הביטוי המעודכן יותר שלי, ההתחברות המתקדמת יותר אל החיים כפי שהם באמת. מתי שהוא ארצה לשאול את עצמי מה למדתי מהסופה הזו ואיזה אחריות חדשה חיי לוקחים עליהם כתוצאה מזה. 11. מתי שהוא הסופה הזו תתחיל לדעוך והחיים יקבלו את צורתם החדשה לאחריה. ארצה אז לעצור ולבדוק מה איבדתי במהלך הסופה הזו, כיצד אני מכינ/ה את עצמי לסופה הבאה שאולי תבוא, למה ולמי הגיעה השעה לסלוח באהבה, חמלה ויותר הבנה. 12. מתי שהוא, כשהקושי ידעך וכאשר הריפוי יתבסס בתוכי כראוי, אולי אוכל גם להודות לסופה הזו, להכיר בשינויים שעברתי, בהתפתחות המבורכת של דימוי עצמי טוב יותר, לחבק את מי שזקוק לעזרתי ולהיות שם יותר בשביל נפגעי הסופה שזקוקים לי. 12 השאלות - פרקים 13-18 השאלות לענות על כל השאלות בכתב ובמהירות. לא משנה מה שעונים, העיקר לענות. המוח כך מתמודד עם האתגרים באופן יצירתי כך שזה לא משנה מה שעונים העיקר שעונים. האם את/ה מרגיש/ה שהעולם משתנה כעת? _____________________________________________________________ איזה תחושות הדבר מעורר בך כרגע? _____________________________________________________________ איזה דברים בחיים לעולם לא יהיו לגמרי בשליטתך? _____________________________________________________________ איך את/ה מסתדרת עם מקומות בהם הכרחי לשחרר שליטה? _____________________________________________________________ איזה שינויים חדשים ומרעננים היית רוצה שיתרחשו כעת בחייך? _____________________________________________________________ איזה שינויים חדשים החיים כפו עליך בחדשים האחרונים? _____________________________________________________________ מהי הרגשתך כעת לגבי המושג "אהבה עצמית"? _____________________________________________________________ כיצד אהבה עצמית יכולה לסייע לצלוח את הסופה? _____________________________________________________________ עד כמה ביקורת עצמית מוגזמת יכולה להטריד אותך? _____________________________________________________________ האם יש לך יכולת מדי פעם לרכך את הביקורת העצמית הזו? _____________________________________________________________ איזה חוזה חדש ברצונך לערוך כיום, בינך ובינך? _____________________________________________________________ איזה שינוי טוב יתרחש בחיים שלך כשתהיה/י יותר סלחני/ת עם עצמך? _____________________________________________________________ תפילה חלק 6 :לשים לב לאהבה עצמית, לשים לב לביקורת עצמית בתוך תוכי, למרות הסופה מתפתח לו בית מתפתח לו מקלט איכותי מאד מתפתח מרחב מוגן ששייך רק לי מתפתח חלל שאני קובע/ת בו את החוקים מתפתח מקום שאני אחראי/ת עליו ואני גם אשמור עליו, ככל יכולתי במקום הזה, בתוכי, בלב המהות שלי אני מטפח/ת כרגע אהבה לעצמי אהבה שאין לה תנאי, אהבה שאין לה גבול אני מטפח/ת כרגע בתוכי מיכל חמים ובטוח שבו אדע שבכל מקרה ובכל מצב אני מתקבל/ת, מובנ/ת ורצוי/ה מאד. ובו זמנית, באותו מקום בו אני שומר/ת על הרוח שלי אני גם מציבה גבולות ברורים לביקורת העצמית הנוקבת, לשיפוטיות העצמית המופרזת אלה ייאלצו מעתה לצמצם את נוכחותן ולבטא בתוכי את דבריהן בעדינות, בזהירות ובמתינות. אני לא זקוק/ה כעת לביקורת רבה, בעת הסופה אני זקוק/ה כעת לסובלנות ולסלחנות בתוכי ובכוונתי, בתוך הבית שבתוכי לוודא שכללים אלה יישמרו היטב, ויעניקו לי את המרחב הבטוח, לצלוח את הסופה וגם לצאת ממנה חדש/ה.

החוק הימי מול תורת המוסר. :מארק-קישון: כריסטופר מפענח לנו את הטריקים והמלכודות שמציבים לנו מנסחי וקובעי החוקים והמדיניות בדרך, מהיותנו אדם חופשי ועד לשעבודנו המלא, על ידי השתלטות על השפה אותה אנו דוברים, על המוח התת-מודע, ועל מערך התגובות הלא רצוניות שלנו. :Mark-Kishon: Christopher. תרגום וכתוביות: יעל רמון

המחוקק הבריטי דייוויד דייוויס (David Davis) מפציר בממשלת בריטניה להגדיל את התוכנית למתן תוספת ויטמין D לאנשים בסיכון לחלות בקוביד-19, בעקבות תקדים מרשים שנקבע באנדלוסיה, ספרד. בנאום בפני בית הנבחרים ביום חמישי, ה-21.1.2021, הפציר דייוויס כי על בריטניה ללכת בעקבות אנדלוסיה, אשר הפיצה תוסף ויטמין D בשם קלציפדיול (Calcifediol) לכל תושבי בתי אבות בנובמבר האחרון. מאז, מקרי המוות מקוביד-19 במחוז זה בספרד ירדו ב -82%. דייויס, מזכיר המדינה לשעבר של 'המחלקה ליציאה מהאיחוד האירופי', שב והדגיש כי ויטמין D הינו תכשיר בטוח ולא יקר - אספקה ​​של שנה עולה 15 פאונד לאדם בלבד. יתרה מכך, "יש לו יתרונות בריאותיים רבים אחרים שהוכחו וכפי שהראתה ממשלת אנדלוסיה, זה יכול להיות כלי נשק יעיל באופן דרמטי במאבקנו נגד הקורונה". מקרי המוות באנדלוסיה ירדו מ- 187 בנובמבר, ל-11 בלבד בתחילת חודש דצמבר, פר מיליון נפש. חודש ינואר יסתיים עם 33 מקרי מוות בלבד, פר מיליון. בבריטניה בינתיים, מקרי המוות למיליון עלו מ- 175 בנובמבר ליותר מ-300 בחודש דצמבר. דייוויס נתן קרדיט לממשלת בריטניה על התוכנית למתן ויטמין D שהיא מספקת בחינם לתושבי בתי אבות. תחת המלצה של מחלקת בריאות הציבור באנגליה, יש לתת 10 מיקרוגרם (מק"ג) של ויטמין D מדי יום, למניעה. יחד עם זאת, דייויס טען כי כמות זו קטנה כ"טיפה בים" מכדי להשפיע באופן משמעותי, על אלו ה'פגיעים מבחינה קלינית'. מינון התוסף אינו מספיק, יש ​​להגדיל אותו ל- 100 מק"ג ולאפשר לכל האוכלוסיות שבסיכון לקבלו. "התוכנית למתן ויטמין D צריכה להינתן לא רק לתושבי בתי אבות, אלא לכל האוכלוסיות בסיכון, כולל אנשים במשקל עודף, מיעוטים שחומי עור ואסייתיים, חולי סוכרת ויתר לחץ-דם." לדברי דיוויס. אוכלוסיות אלו נקשרו לשיעורים גבוהים של מחסור בויטמין D. מחקר אחד למשל, מצא כי יותר מחצי מהאוכלוסייה האסיאתית בבריטניה ויותר משליש משחומי העור במדינה סובלים ממחסור חמור בויטמין D. למרות המידע הרב בנושא, גורמי הבריאות טענו מנגד כי אין עדיין, ברגע נתון זה, מספיק ראיות כדי לאשר או להמליץ ​​על נטילת ויטמין D לטיפול. "התוכנית למתן ויטמין D צריכה להינתן לא רק לתושבי בתי אבות, אלא לכל האוכלוסיות בסיכון, כולל אנשים במשקל עודף, מיעוטים שחומי עור ואסייתיים, חולי סוכרת ויתר לחץ-דם." - דיוויד דיוויס. ג'ו צ'רצ'יל (Jo Churchill), מזכירת המדינה הפרלמנטרי למניעה, בריאות הציבור וטיפול ראשוני שבמחלקת הבריאות והטיפול החברתי, אמרה כי המחלקה שלה לא מוכנה לאמץ ויטמין D כטיפול בקוביד-19 עקב "עדויות לא מספיקות". "ישנם כמה חומרים מזינים המעורבים בתפקוד התקין של המערכת החיסונית, אולם נכון לעכשיו אין מספיק ראיות לכך שנטילת ויטמין D תמתן את ההשפעות השליליות של הקורונה", נאמה צ'רצ'יל בפני הנבחרים ביום חמישי. כל זה נאמר למרות מחקרים רבים שהוכיחו כי חוסר בויטמין D עלול לגרום לאנשים לחלות בקוביד-19 בצורה חמורה יותר. מחקר שנערך בספטמבר מאוניברסיטת שיקגו הראה כי מחסור בויטמין D קשור לסבירות גבוהה יותר להימצא חיובי בבדיקה לנגיף הקורונה. מחקר אחר, שפורסם בנובמבר בכתב העת Nutrientsהראה כי נטילת תוספי ויטמין D באופן קבוע בשנה שקדמה למגיפה נקשר למחלה פחות קשה ולסיכוי טוב יותר להישרדות בקרב קשישים, מאשר אלו שלא נטלו ויטמין D כלל או מאלו שנטלו רק לאחר האבחון. במחקר שנערך באוקטובר, אשר פורסם בכתב העת Steroid Biochemistry and Molecular Biology, החוקרים מצאו כי טיפול במינון גבוה של קלציפדיול מפחית משמעותית את הסיכון להתאשפז בטיפול נמרץ. החוקרים במחקר הגיעו למסקנה כי מתן קלציפדיול מסוגל להפחית את חומרת המחלה. ויטמין D דרוש למערכת החיסון כדי להילחם בזיהומים. הוא מיוצר בגוף כאשר העור נחשף לאור שמש. יש להיחשף לשמש ולאכול מוצרים המכילים ויטמין D במטרה להילחם בקוביד-19. הכתבה פורסמה באתר Naturalnews בתאריך 22.1.2021 תרגום: פנחס רוזנר עריכה: עמית

ד”ר ג’ו דיספנזה הוא רופא, חוקר, ומדען, העוסק בתגליות בתחום המדע הקוונטי וחוקר ללא הפסקה את המוח ואת התודעה האנושית. בסרטון זה ג'ו יתן 3 טיפים שישפרו לכם את היומיום. תרגום וכתוביות: אבי פרצ'ק +B בטלגרם

סדרה מבית היוצר של דני סארל הפותחת צוהר לקשר שבין תדרים בכלל ותדר כדור הארץ בפרט, ובין האדם, בריאותו הגופנית והנפשית, ואיזון היקום. Danny Searle תרגום וכתוביות: יעל רמון

במה שהופך להיות סיפור מוכר מאוד בכל רחבי העולם, 7 דיירים בבית אבות במרכז ספרד מתו לאחר שהוזרק להם החיסון הניסיוני כנגד קוביד-19 של חברת פייזר (Pfizer) מסוג mRNA. אתר RT.com מדווח כי כל 78 התושבים ו -12 עובדי צוות נבדקו ונמצאו חיוביים לקוביד-19 לאחר שקיבלו את הזריקות, בעוד שלפני הזריקות בית האבות, על פי הדיווחים, היה "נטול וירוסים" במהלך ה"גלים" הקודמים של המגיפה. עד מתי אוכלוסיית הקשישים בעולם תמשיך להיהרג בהמוניהם על ידי מוצר רפואי ניסיוני שמקושר כיום לא רק לפגיעות קשות ולמוות, אלא גם להתפרצויות קוביד-19, שממשלות העולם וסוכנויות הבריאות ממשיכות להצהיר שזה בלתי אפשרי עם חיסוני mRNA? רופאים ומדענים מתנגדים ומזהירים מזה חודשים כי זריקות הניסוי הללו מסוכנות וכי אנשים אינם צריכים להתנדב לקבלם, מכיוון שמחקרים קודמים של חיסוני mRNA שנערכו על בעלי חיים היו קטלניים, וכי זהו הניסוי "החיסון" ההמוני הגדול ביותר שנערך אי פעם על בני אדם, אשר התאפשר עקב "אישור לשימוש חירום" שניתן כדי להילחם ב"מגיפת" קוביד-19. חלקים מתוך הכתבה שבאתר RT.com כל 78 הדיירים בבית אבות במרכז ספרד נבדקו חיוביים לקוביד-19 לאחר שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון מסוג BioNTech של חברת פייזר (Pfizer) ולפחות שבעה אנשים מתו, כך אישר הצוות המטפל בבית האבות ביום שני. "ב- 13 בינואר 2021 כל התושבים, כולל צוות בתי האבות, חוסנו בחיסון הראשון של פייזר, ולאחר שישה ימים התסמינים הראשונים החלו להופיע אצל עשרה מהתושבים", נאמר בהצהרת בית האבות. על פי נתוני סוכנות הידיעות הספרדית EFE, רוב אלו שנכנעו לנגיף היו עם מחלות רקע. ארבעה תושבים מאושפזים כיום, ו-12 עובדים נדבקו. ההתפרצות הענקית נמצאת בבית האבות "Lagartera Residence" באזור טולדו, דרומית-מערבית לבירה מדריד. 33 עובדי בית האבות חייבים כעת להציג בדיקת PCR שלילית לפני שהם מתחילים לעבוד. דובר בית האבות מסר כי אמצעי בריאות קיימים "בכל עת" על מנת להכיל את התפשטות הנגיף. חלק מאנשי הצוות החלו לחלות בנגיף חמישה ימים לאחר חיסון. ב- 21 בינואר אישרה ההנהלה את ההחלטה לבדוק את כל תושבי הבית ולבודד אותם בחדריהם, בעוד המשפחות עודכנו על ההליך. תוצאות הבדיקה, ב- 25 בינואר, הראו כי כל התושבים נדבקו בנגיף, מלבד אדם אחד, שנמצא חיובי גם כן במועד מאוחר יותר. עוד בדצמבר הורה בית המשפט העליון בספרד על חקירת מקרי מוות בבתי האבות, שהיו מאפיין מטריד של המגיפה המוקדמת, והיוו 69% מכלל ההרוגים בקוביד-19 בין התאריכים ה- 6 באפריל ל- 20 ביוני 2020. בית האבות "Lagartera Residence" התעקש כי ההתפרצות הנוכחית היא הראשונה מאז תחילת המגפה, לאחר שהיו נקיים מוירוסים במהלך שני הגלים הראשונים. המנה השנייה של החיסון אמורה להינתן בבית האבות ב- 3 בפברואר, והסבב הבא של בדיקות ה- PCR יתבצע ב- 5 בפברואר. הכתבה פורסמה באתר Health Impact News בתאריך 28.01.2021 תרגום: פנחס רוזנר עריכה: עמית

שיעור נוסף לחיים מפיו של אלן ווטס ותזכורת לכך שאנחנו צריכים לעסוק במה שאנחנו אוהבים אלן ווטס היה פילוסוף וסופר בריטי מרצה על זן , תאולוגיה ותרבות המזרח לקהל המערבי . תרגום וכתוביות: אבי פרצ'ק בטלגרם B+